מחזות שנקראו בעבר

 

**********************

קריאת המחזה פונדק הרוחות היה הנאה צרופה . קראתי את המחזה באופן עצמאי מס. פעמים וגם ראיתי לפני שנות דור את ההצגה ובכל זאת זה היה כמו חוויה ראשונית אבל עם תובנות אחרות. ניסינו לקלף את הקליפות ולחשוף את הפנינה החבויה בעומק אבל אחרי כל קליפה נותרה עוד קליפה והזמן אזל לפני שהספקנו להשביע את הנפש הרעבה.וחבל... אבל אפשר לתקן. פשוט להקדיש עוד ערב אחד לפחות לניתוח מעמיק של המחזה שלדעתי הוא אחד הפנינים בשדה המחזות.אני מאד מקווה שאני לא לבד בדעה זו. תודה דור על היכולת המופלאה שלך להאיר את הפינות הנסתרות במחזות ,לגרום גם לנו להניע את גלגלי המחשבה ולגרות את הסקרנות האינטלקטואלית. 

חנה

 

**********************

"...אתמול הוקדש השיעור בחוג להקראת שירה: כל אחד מעשרת המשתתפים הביא שיר שאהוב עליו, קרא אותו בתורו בקול - ואז התחיל דור לעבוד איתו על הקראה דרמטית.
 אני הבאתי שיר שכתבתי בעצמי לפני הרבה שנים ואני מכיר אותו לעומק; או כך לפחות חשבתי. דור זיהה את הגבול האישי שלי בהקראת השיר, הצביע לי על המקום המשמעותי ביותר בשיר - הקונפליקט, איך לא - ומצאתי את עצמי צולל למקום שלא ראיתי שם לפני כן. אם הייתי עובד עם מורה שאני לא מכיר היה התהליך הזה יכול להימשך בטח שעות שלמות, אבל כאן - תוך נסיון או שניים -  יצא ממני השיר בעוצמה שקטה שאני לא מכיר בתוך עצמי. הייתי בטוח שיש לי מושג כלשהו על היכולת שלי, ואתמול היה שם אורי שלא ידעתי עליו.
 אבל מילא אני. מאיה ואני היינו תלמידי המשחק היחידים בחדר, וכל השאר - חובבי מחזאות נטולי נסיון מעשי. ומה שחווינו שם אתמול בערב מעורר בי צמרמורת עד עכשיו.
 דור עבד איתם באופן דומה לזה שתיארתי, ואחד אחד - וכמובן שגם אחת אחת, באותה מידה בדיוק -  כל אחד על פי דרכו ומידת העזתו, יצא מהמסתור של השיר מאחורי הסתתר והתייצב לפניו, חושף את צבעיו האמיתיים, כמו בשיר ההוא של סינדי לאופר. בהתחלה הבאנו אנחנו את השיר, ולאט לאט הנחנו לשיר להביא אותנו. היה נפלא לראות את החשש וההתנגדות הראשוניים מפנים את מקומם לאותנטיות, ולעוצמה שהיא הביאה איתה, לחום, לעצב, לתשוקה, להתעלות הרוח, לרכות, לילדה הפנימית, לכאב, לגבר החושני..."  

אורי

 

*************************